אוכל: השיפודים הלוהטים בדרך לעפולה - ורק בפיתה

בפיתה או על צלחת עם סלטים ותוספות,

 במסעדה עממית של פעם או במזללה עדכנית, ממש בזול או מאוד ביוקר - זה הזמן לאכול דברים משופדים. 

והנה, בדיוק כשמתחיל להימאס מאוכל מפונפן במחירים מפוקפקים, 

השיפוד חוזר לחיינו כאופציה מועדפת. הגיע הזמן להודות בזה: נכנסנו לעידן שבו הפשטות והכמיהה למשהו פשוט "כמו פעם" מנצחות הכל. פורמטים פשוטים ועתיקים בטלוויזיה, מסרים פשוטים ועתיקים בפוליטיקה, וגם במטבחי העיר נוהרים אל הפשוט והמוכר. אנחנו עפים על מסעדות טובות ופשוטות שלא גובות סכומים תלת ספרתיים על מנות עיקריות, מגלים מחדש את העממי והבסיסי, ובסוף הכל מתכנס בכיוון אחד: שיפודיה. אנחנו רוצים שיפודיה. שימו לנו משהו על האש ותביאו פיתות סלטים מאזטים. הקונספט הבסיסי הזה, גם כשמסעדות עכשוויות מעדכנות אותו וגם כשמשבר האקלים מזניק את מחירי הבשר, הוא תמצית המטבח המזרח תיכוני ועם כל החיבה לפנפונים קולינריים אין חוויית אוכל יותר מקומית מזה. תל אביב של הזמן הזה מכילה שיפודיות במגוון סגנונות ותקציבים, חלקן בוודאי לא שיפודיות קלאסיות, אבל מבחינתנו אם יש בתפריט שיפודים והם מונחים על האש ויש טחינה וחריף – זאת שיפודיה. ככה פשוט.