
יום הזיכרון לשואה ולגבורה - העמק שותף למפעל הזיכרון וההנצחה.
סיפורי שורדי השואה המאושפזים:
בחדר במחלקה האורתופדית מאושפזות זו לצד זו שורדות השואה ורה וייס ממגדל העמק וראיסה שטרנברג מנוף הגליל.

ורה, ילידת רומניה, היתה בת 5 כשאביה נלקח למחנה עבודה ואימה הצליחה להבריח אותן בעגלה וסוסים עד שהגיעו לאחד הכפרים בגבול רומניה הונגריה. "סבלנו מרעב קשה, והבגדים כבר היו בלויים, ואמא הצליחה להשיג לנו מידי פעם מעט מזון בתמורה לכמה תכשיטים וחפצי ערך שהיא הצליחה להביא. אמא אמרה שאסור לבכות ואסור לדבר. אני זוכרת את זה כמו היום. הכאב לא עובר", סיפרה הבוקר כמה דקות לפני הצפירה, כאשר אנשי צוות מהמחלקה ונציגי הנהלת המרכז הרפואי באו לחלוק כבוד ועמדו לידה בזמן הצפירה.
"במשך שנתיים לא ידענו אם אבא בכלל בחיים, ורק כשהייתי בת 7 קיבלנו הודעה שהוא בחיים. כשהוא חזר אלינו לא זיהיתי אותו. לא היכרתי אותו בכלל. העצב הזה כל הזמן בלב שלי, אבל היום כשאנחנו בישראל ויש לי 2 ילדים ו-6 נכדים אנחנו צריכים להגיד תודה שיש לנו את ארץ ישראל, יש מי ששומר עלינו שזה לא יקרה שוב", סיכמה בדמעות ובהתרגשות
לצידה של ורה מאושפזת ראיסה שטרנברג. בנה זאב מספר שראיסה היא ילידת אוקראינה ובזמן השואה היא היתה כבת 10. "לאורך השנים היא סיפרה לנו מידי פעם סיפורים על כך שאמא וסבתא היו בגטו עד לשחרור, סיפרה על הרעב אבל היא לא פירטה יותר מידי. אנחנו דור שני לשואה משני הצדדים. עכשיו אנחנו כאן וזה מה שחשוב