ערי הצפון :מים, חיים: כך הוקם בגליל מפעל הטפטפות הגדול בעולם

כשאתה רואה ששדה חיטה צמח, או גפנים בכרם ומטע אבוקדו שגדל ונותן פרי בזכות הטפטפות, זאת הרגשה מדהימה. זה באמת וואו. זאת גאווה" – אומר אילן גרינברג, מנהל מחלקת ההרכבה במפעל הטפטפות הגדול בעולם שנחנך השבוע באזור התעשייה ציפורית בגליל. לפי פרסומי חברת ההשקיה ריווליס (Rivulis), הקמת המפעל נמשכה כשנה וחצי, בהשקעה של עשרות מיליוני דולרים. האתר החדש משתרע על שטח של כ-7,000 מ"ר, כולל יותר מ-150 קווי ייצור והרכבה אוטומטיים, ומשלב טכנולוגיות ייצור מהמתקדמות בעולם, לרבות טכנולוגיות LSR שמאפשרות רמת דיוק גבוהה, חיסכון באנרגיה וייצור יציב ואיכותי במיוחד.

גרינברג התחיל את דרכו בחברה לפני 17 שנה במפעל במגדל העמק כפועל ייצור. בשנים הראשונות עבד ליד מכונה, בהמשך היה מפעיל מכונת הרכבה והתקדם לתפקיד בקר איכות ומנהל משמרת. אחרי שהוכיח את עצמו כסגן מנהל מחלקה, מונה לפני 11 שנה לתפקיד מנהל מחלקת הרכבה. "המפעל כל הזמן מקדם ומכשיר אותך לתפקידים הבאים", אומר גרינברג, שמבחינתו, מכוון הכי גבוה שאפשר: "אני לא מכיר חייל שלא רוצה להיות רמטכל

גרינברג, בן 42 ממגדל העמק, נשוי ואב לשתי בנות. תחת שרביטו 40 עובדים, "שאני אחראי עליהם מ-א' ועד ת'. הם כמו הילדים שלי", הוא אומר בגאווה. במפעל החדש בנוף הגליל התחיל לעבוד במרץ השנה.

אילן גרינברג, מנהל מחלקת הרכבה במפעל ריווליס. "עובדים פה אנשים מכל הגליל, אז אין אצלנו הבדל בין ערבי ליהודי" (צילום: מאיה רונן)

הבוקר שלו מתחיל במעבר על דוח פעילות של 24 שעות וניתוח הבעיות. בהמשך היום הוא מטפל בתפעול המחלקה, בבעיות של עובדים ותקלות של מכונות. לדבריו, ניהול מחלקת ההרכבה במפעל שומר אותו בכושר. "אתה מתרוצץ למעלה-למטה, כל היום, כדי לעמוד בקצב של המכונות. אם משהו נעצר, אתה חייב להפעיל אותו. זאת עבודה סיזיפית, אבל אני אוהב את זה".

אילן גרינברג, מנהל מחלקת הרכבה: "עבודה בתעשייה היא קשה, אז מי שעובד טוב, ממש לא מעניין מה המוצא שלו. בנינו משהו טוב ואנחנו מטפחים אותו ושומרים עליו"

האהבה לעבודה, מבחינתו, קשורה להרכב האנושי. "יש פה אווירה משפחתית. עובדים פה אנשים מכל הגליל, אז אין אצלנו הבדל בין ערבי ליהודי. בסופו של דבר, עבודה בתעשייה היא קשה, אז מי שעובד טוב, ממש לא מעניין מה המוצא שלו. בנינו משהו טוב ואנחנו מטפחים אותו ושומרים עליו".

לדברי גרינברג, החברה רתומה לעזור לעובדים גם מחוץ לשעות העבודה. "לפעמים יש קשיים כלכליים, אז המפעל עוזר. לפעמים יש בעיות בבית, עם האישה, אז עושים סולחות. אנחנו מגיעים, מדברים. למדנו גם להיות פסיכולוגים".

הקשיים המשפחתיים בלטו במיוחד בימי המלחמה. "אנשים פחדו מאוד, במיוחד במלחמה עם איראן. עובד נוסע לעבודה והאישה נשארת בבית עם הילדים". הוא מספר על עובד שאישתו דרשה שלא ילך לעבודה. "דיברתי איתה, הבטחתי לה שהוא במקום מוגן וסידרנו את העניינים. אפשר להבין את החשש".

מפעל ריווליס בנוף הגליל. גרינברג: "אני כאן הרבה בזכות האנשים, שהם הקטר שמניע אותי" (צילום: ריווליס)

המחויבות לעובדים מובנת לו מאליה. "כדי להיות הבן אדם שסומכים עליו, אתה צריך להיות שם איתם, הם כמו ילדים שלך. אתה צריך לדאוג להם. זה גם מה שמחזק את השייכות והרצון להתקדם בחברה. בסופו של דבר, אתה לא אוהב את המכונה או את חתיכת הפלסטיק או הסיליקון. אתה אוהב את האנשים ואת המקצועיות שלך. אני כאן הרבה בזכות האנשים, שהם הקטר שמניע אותי".

לדבריו, הביקור בשטח מאפשר לראות גם את הבעיות. "אם יש תלונות אז יוצאים לשדה של החקלאי לראות מה הבעיה ומסדרים את הצנרת בשטח. במקרה כזה, אתה מקבל שיקוף של הבעיות שלך כיצרן ואיך הן משפיעות על הלקוח בקצה". תחושת האחריות על איכות המוצרים ועל התוצר הסופי מורגשת אצל כל העובדים. "יש את ההרגשה שזה שלי, זה משהו שיצא ממני ואני אחראי לו מההתחלה ועד הסוף. זה מה שמייחד פה את האנשים".

הבעת אמון בתעשייה הישראלית

ריווליס, אחת משתי החברות המובילות בעולם בתחום ההשקיה המדויקת, מפעילה את המפעל ממרץ, ומייצרת בו מיליוני טפטפות ביום. מוצרי החברה מיוצאים ליותר מ-120 מדינות ברחבי העולם. החברה מפעילה 20 אתרי ייצור ושלושה מרכזי מחקר ופיתוח ברחבי העולם.

הקמת המפעל היא תוצר של מהלך אסטרטגי של החברה למיזוג אתרי הייצור ההיסטוריים של ריווליס בקיבוץ נען ובמגדל העמק, שפעלו מאז המיזוג עם חברת "נען דן ג'יין". איחוד הפעילות באתר החדש באזור התעשייה ציפורית נועד לאפשר לחברה להגדיל ולייעל את תהליכי הייצור, לרכז את הידע והניסיון הישראלי שנצבר במשך עשרות שנים, ולתמוך בצמיחה הגלובלית המהירה של החברה.

חזית המפעל. אחת משתי החברות המובילות בעולם בתחום ההשקיה המדויקת (צילום: ריווליס)

במפעל מועסקים עובדים יהודים וערבים מאזור נוף הגליל, נצרת, עמק יזרעאל והסביבה. הקמתו נעשתה בתמיכת קרן ההשקעות הסינגפורית טמסק (Temasek), בעלת המניות העיקרית בריווליס. בחברה רואים בתמיכת הקרן ביטוי לאמון בינלאומי בישראל ובתעשיית ההשקיה הישראלית, לצד מחויבות לחיזוק מעמדה של ריווליס כמובילה עולמית בתחום ההשקיה וכמנוע מרכזי בקידום חקלאות חכמה ובת-קיימא.

המפעל החדש תוכנן ונבנה על פי עקרונות של תעשייה ירוקה ויעילה אנרגטית, תוך שימוש בחומרים ממוחזרים, במקורות אנרגיה מתחדשים ובמערכות בקרה חכמות לניהול אנרגיה וייצור. זהו אחד ממפעלי ההשקיה הראשונים בעולם שמיושמים בהם תהליכי ייצור מעגליים, הכוללים שימוש חוזר בחומרי גלם, צמצום פליטות ושאיפה לאפס פסולת תעשייתית.

"היום הזה הוא הרבה מעבר לטקס חנוכת המפעל, זהו רגע של גאווה ישראלית, של חוסן ושל אמונה", אמר מנכ״ל ריווליס ערן אוסמי בטקס חנוכת המפעל. "ההחלטה להשקיע דווקא כאן, בצפון, ובתקופה הזו, נבעה מאמונה עמוקה באנשים, בתעשייה הישראלית וביכולת שלנו להמשיך להוביל את העולם מתוך יציבות וערכים. מפעל הטפטפות בציפורית הוא סמל לרוח הישראלית – חדשנית, נחושה, אופטימית, ועם מחויבות בלתי מתפשרת לאיכות ולמצוינות. ריווליס תמשיך להרחיב את פעילותה בעולם, לתמוך בחקלאים בכל היבשות ולחזק את ביטחון המזון והמים של כולנו, מתוך ישראל, עבור העולם".

חדשנות משתלמת לצרכנים

מיכאל רוזנבלאו בן 48 מקיבוץ אושה, סמנכ"ל התפעול של המפעל, עובד בחברה כבר 14 שנים. את דרכו בחברה התחיל במפעל "פלסטרו" בקיבוץ גבת. לדבריו, המפעל החדש מאפשר קפיצה בכמויות, באיכות, וביכולת להגיב לשוק במהירות, ומתוך כך גם הוזלת עלויות. "המפעל הקודם היה בן כמעט 30. הוא נהיה קטן וצפוף מדי, המערכות היו ישנות ובשלב מסוים הגענו לקצה גבול היכולת שלנו להמשיך לשדרג אותו. במפעל החדש שדרגנו את היכולות הטכנולוגיות. המפעל הזה מאפשר לנו לייצר בכמות גדולה ובצורה יעילה יותר בכל מחזור בזכות מערכות האנרגיה שלנו. כשמכפילי הכמות עולים, בסופו של דבר אפשר להוזיל את המוצרים".

בתחום שבו עלויות הייצור הן שם המשחק, יש משמעות גדולה למחיר אמצעי ההשקיה. "הורדת המחיר יכולה לאפשר גם ללקוחות קטנים יותר, עם פחות אמצעים, להשתמש בטכנולוגיה ובמוצרים שלנו. זה גם מאפשר להתחרות טוב יותר בשוק, כי המחירים שלי יותר כדאיים. במקרים מסוימים מחיר מערכת השקיה יכריע אם החקלאי יגדל גידול בעל או לא. למשל, תירס מתוק, סופר סוויט, שאוהבים לקנות לילדים, או כותנה, שהם צרכני מים. החקלאים מתוחכמים, אבל יש גבול למחירים שהם יכולים להעמיס על הגידולים, ולכן חשוב שנהיה יעילים".

מיכאל רוזנבלאו, סמנכ"ל תפעול בריווליס. "המפעל הזה מאפשר לנו לייצר בכמות גדולה ובצורה יעילה יותר בכל מחזור בזכות מערכות האנרגיה שלנו" (צילום: מאיה רונן)

יום העבודה של רוזנבלאו מתחיל בדרך כלל באחד ממפעלי החברה או אצל אחד מקבלני המשנה בצפון או בדרום. "אני מגיע לראות את העובדים, לעבור על הביצועים. אחר כך מתעסקים בשאר הגורמים של שרשרת הייצור, אם זה רכש, לוגיסטיקה של משלוחים לחו"ל, עבודת המחסן, עבודת המלאי, כספים".

מיכאל רוזנבלאו, סמנכ"ל תפעול: "הורדת המחיר יכולה לאפשר גם ללקוחות קטנים יותר, עם פחות אמצעים, להשתמש בטכנולוגיה ובמוצרים שלנו. זה גם מאפשר להתחרות טוב יותר בשוק, כי המחירים שלי יותר כדאיים. במקרים מסוימים מחיר מערכת השקיה יכריע אם החקלאי יגדל גידול בעל או לא"

בשנתיים האחרונות חלק נכבד מזמנו הושקע במיזוג המפעלים והעברתם לבניין של המפעל החדש. "הקמת המפעל החדש הייתה פרויקט ארוך שהתחיל בבניית המתקן, סגירה מדורגת של המפעלים הוותיקים. זה אומר קודם כול לטפל באנשים ובמה שאתה משאיר אחריך. צריך לעשות את זה באחריות".

העברת הציוד והמכונות נעשתה גם היא בדירוג, כדי להמשיך את רצף האספקה של מוצרי החברה. הכשרת המבנה והתקנת המכונות נעשתה כולה תוך כדי המלחמה שסיפקה מכשולים ואתגרים. "הבנייה נמשכה כשנה וחצי, אבל מעבר לה נדרשנו להעביר מכונות, להרכיב אותן, זה לא פשוט כי הכול קורה תוך כדי אזעקות. כשנדרשו טכנאים מחו"ל להתקין ולכייל מערכות מיוחדות, הטכנאים שהזמנו מאיטליה לא היו מוכנים לבוא. אפשר להגיד שבצדק, הרי כמעט כל יום ירו החות'ים לעבר מרכז הארץ, נתב"ג נסגר פעם ביום. הם ראו את זה ואמרו, 'אני לא נכנס לזה'. גם האורחים המעטים שהיו מוכנים לבקר מחו"ל פחדו מאוד, והרגישו לחץ מהבית לא לבוא לישראל".

איך למשוך עובדים צעירים לתעשייה

אתגר נוסף שעמו התמודדו בריווליס היה העברת העובדים הוותיקים וגיוס עובדים חדשים. "לשמחתי, לא היינו צריכים לבנות את תשתית כוח האדם מאפס", אומר רוזנבלאו. "הגרעין הניהולי היה קיים, ועבר איתנו למפעל החדש". רבים מעובדי הייצור והצוות הטכני בחרו גם הם להישאר: "לשמחתי, הרבה מאוד עברו איתנו מהמפעל במגדל העמק. כ-70% מהצוות הטכני  נשאר איתנו. היו המון חששות, כי ההגעה למפעל דורשת יותר נסיעה. בסופו של דבר הצלחנו לשכנע אותם שמפעל הזה טוב ונוח יותר. היו אפילו כמה עובדים שעברו איתנו מהמפעל בנען במרכז הארץ. חלקם העתיקו את המגורים לנוף הגליל, לקריות או ליישובים באזור. זה פחות נפוץ בארץ, אבל אנשים עוברים דירה בעקבות העבודה. עודדנו אותם והיו כמה שהצלחנו להעביר איתנו".

עם זאת, המעבר למפעל חדש וגדול יותר דרש גיוס עובדים חדשים. כיום עובדים במפעל כ-130 עובדים בשלוש משמרות. לדבריו, האתגר הגדול בתעשייה כיום הוא כוח אדם. "אנחנו מכשירים את העובדים הרלוונטיים, כי אין לזה בתי ספר. לפעמים פשוט צריך לקחת ילדים שסיימו בית ספר, שעבדו בתחנת דלק, בחנות או בחקלאות, להכניס אותם לעולם התעשייתי וללמד אותם. לפעמים מדובר בעובדים שאין להם שום ניסיון תעסוקתי קודם במפעלים, צריך ממש לחנך מאפס לראייה בטיחותית, וכמובן למשמעת בעבודה. יש בזה גם יתרון, כי אנחנו מכשירים אותם בסטנדרטים שלנו מההתחלה".

המכונות במפעל מייצרות באופן אוטומטי, כך שאין עובדי ייצור שעומדים ליד כל מכונה ולוחצים על כפתורים. "עובד אחראי על כמה מכונות, דואג שהחומרים ייכנסו אליהן וייצאו בצורת המוצר הסופי, אורז בקרטונים ומטפל בתקלות. המכונות כוללות בקרים, ויודעות לזהות בעיות ותקלות. לפעמים צריך לקרוא קצת באנגלית, ולכן רמת העובדים צריכה לעלות. אם הם טובים, הם יכולים גם להשתפר ולהתקדם. זה מאוד תלוי במה הם רוצים. כוח אדם בתעשייה הוא אתגר, לא רק פה בצפון, אני חושב שבכל ישראל. פחות אנשים רוצים לעבוד, בעיקר צעירים. אני מנסה להביא גם אנשים מהקיבוצים דרך שיתוף פעולה עם קיבוץ גבת".

הקושי, הוא אומר, הוא לא רק להביא עובדים, אלא שיהיו עובדים מיומנים. קושי נוסף הוא לשמור על כוח אדם איכותי לאורך זמן. "זה אתגר גדול מאוד, כי יש כל מיני תחומים שמתחרים בנו. כשצריך נהגים, אז הם מושכים את הצעירים עם כל מיני הטבות. אנחנו רוצים את העובדים האלה בתעשייה, ולכן אנחנו צריכים לתת להם שכר גבוה יותר משכר מינימום. העבודה אצלנו גם במשמרות ובסופי שבוע, כך שבסך הכול העובדים מגיעים לשכר טוב ולא צריכים לעבוד כמות שעות משוגעת כדי להגיע למשכורת נורמלית".

רוזנבלאו רואה ביצירת אופק תעסוקתי אפיק חשוב בשימור עובדים. "אנחנו מציעים אפשרות להתקדם לתפקידים נוספים: מנהל משמרת, לוגיסטיקה, לעבור עוד הכשרה, אולי להיות טכנאי. אנחנו מעודדים את העובדים לקחת משרות יותר בכירות, ובמקרה הצורך נשלח את העובד ללימודים והכשרה נוספת. יש פה עובדי אחזקה ששלחנו ללימודי הנדסאי חשמל והנדסאי מכונות, והם עושים תפקיד עם יותר הכשרה ויותר משמעות. לראיה, יש עובדים שנשארים איתנו המון שנים. יש פה עובדי ייצור ומנהלי משמרות שאני מכיר מהיום הראשון שלי בחברה, שהיו פה עשר שנים לפני. הם עדיין פה ועדיין אוהבים את זה".)

מערך רפואת הילדים של המרכז הרפואי העמק (לחיצה)