קהילה : מנשרים קלו מאריות גברו: הארבע בני אותו מחזור "תיכון יזרעאל " שהלכו לקרב במלחמת יום כיפור ולא שבו

בן מרקוס ואולגה. נולד ביום י"ב בטבת תשי"ד (18.12.1953) בלבוב שברוסיה. עלה ארצה עם משפחתו בשלהי שנת 1960. גרשון למד בבית-הספר היסודי 'רמות' שבגבעת-המורה וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המחוזי שבעפולה. גרשון היה תלמיד חרוץ והצטיין במקצועות רבים. הוא לא נזקק למאמצים מרובים כדי להצטיין בכל תחום שעסק. גרשון שנא כפייה, וברוח החינוך החופשי, שהעניקו לו הוריו, צמח בו חוש לביקורת עצמית. בעת לימודיו בבית-הספר התיכון התעניין בתחומים רבים, וסדר-יומו היה עמוס למדי: טיולים עם חברים, צעדות ומירוצים, משחקי כדורסל וכדורגל, ג'ודו, קליעה למטרה והשתתפות בחוגים שונים אחרים. הוא אף סיים קורס-מ"כים של הגדנ"ע ועסק בהדרכה. גרשון היה נער חברותי, התיידד על-נקלה עם מכרים חדשים, הרבה להזמינם לביתו ומעולם לא היה בגפו. אהב להתלבש על-פי האפנה האחרונה ודגל בחופש, וברוח אפנת השער הארוך גידל את בלוריתו הבהירה. גרשון סלד מגינוניות וטען שיש להצטיין בכל דבר שעוסקים בו, אחרת אין בכך טעם ותכלית. היה נער עצמאי, ואת תכניותיו לעתיד שמר בלבו.

גרשון גויס לצה"ל באוגוסט 1972 והתנדב לחיל-הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס- צניחה וכן בקורס-מ"כים של חיל-הרגלים. כשבועיים לאחר סיום הקורס פרצה מלחמת יום-הכיפורים, וגרשון לחם במזרח מפרץ-סואץ. בקרבות אלה נפל חברו הטוב - רענן, שגרשון עשה עמו את כל שלבי-האימונים בצה"ל. גרשון הצליח להתגבר על ההלם הכבד, ועם סיום המלחמה נשלח לקורס-קצינים. בחודש מרס 1974 סיים בהצלחה את הקורס והוחזר לגדודו. כיוון שהיה מוכר בין מפקדי-הגדוד כחייל מוכשר ואמיץ, נתמנה כמפקד מחלקה ותיקה, דבר שאינו מקובל בצנחנים. הוא לא שמח על כך וטען, שברצונו לבנות את חייליו מהתחלת דרכם הצבאית ולא לקבל תחת פיקודו מוצר חצי-מוגמר. הוא ניסה לעזוב את המחלקה, אך השלים עם מצבו מיד, כשנשלחה המחלקה למובלעת הסורית כדי להחזיק את הקו ולהילחם בתוקפנות הסורית בגזרה.

"גרשון היה שונה מכל מפקד אחר שהכרנו", מספרים חיילי המחלקה. "הוא רכש את אמונו והערצתו של כל חייל במחלקה, ונדמה היה שלא טרח כלל לעשות זאת; זה היה חלק בלתי- נפרד מאופיו כמפקד, כחייל וכאדם. גרשון הצליח בתפקידו וידע להתגבר על המשבר שפקד את המחלקה עקב עזיבתו של המ"מ הקודם. הוא עשה זאת באורח מושלם, בדרך האופיינית לו, וכבר בשיחת-הפתיחה נוכחנו לדעת שהוא שונה. נהג לשוחח ולהבהיר דברים לשביעות רצונם של כל החיילים". בהיותו מפקד מוצב לרגלי החרמון, נהג גרשון לצאת מהבונקר ולשבת בעמדת-התצפית בעת ההפגזות הסוריות, ולדוח לחיילים על מקום- נפילתם של הפגזים בנטלו עליו סיכון רב. בכך השרה אוירת-רגיעה יחסית על פקודיו ועזר להם להתגבר על הפחדים.

ביום ט' באייר תשל"ד (1.5.1974) נפל גרשון בקרב ברמת-הגולן מפגיעת פגז סורי במוצב. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבעפולה. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן. השאיר אחריו הורים ושני אחים.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "גרשון היה אישיות שאין שוכחים. הוא התבלט כשומר על חיי אנשיו, כדואג לארגון ולסדר על-אף האש, ומעל הכול כחייל אמיץ- לב. הוא נפל בשעה שדאג לרווחת פקודיו, באותה הרוח בה חי ופעל".

 --------------------------------------------------------

סיפור חייו

עופר, בנם יחידם של חיה ויעקב, נולד ביום כ"ד באלול תשי"ד (22.9.1954) בשיקאגו שבארצות-הברית, שם עשו הוריו לצורך לימודים. הוא עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1955 והתגורר ברמת-גן, שם למד עד כיתה א'. בהיותו בן שבע עברו הוריו לגור בדימונה ובה למד עד גיל עשר. אחר-כך עקרה המשפחה לעפולה ושם סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "רמות" ואת לימודיו התיכוניים בבית-הספר התיכון המחוזי בעפולה, במגמה הביולוגית. עופר לא היה מן התלמידים ה"דגרנים", אך ידע לשקוד ולהתמיד בשעת הצורך, כדי לסיים את לימודיו בכבוד, ואף הצטיין במקצועות המתמטיקה והביולוגיה. הוא עסק הרבה בספורט והצטיין בענפים רבים: כדורגל, כדורסל, שחייה, הרמת משקולות, ריצה וטניס-שולחן. הוא היה שחקן פעיל בקבוצת הכדורגל והכדורסל של "הפועל" עפולה. כמו כן היה שוחר טיולים מושבע, שהרבה לערוך מסעות בארץ ואף הספיק לטייל בשלוש יבשות עד שגויס לצה"ל. עופר היה צבר טיפוסי - ציני וקשוח כלפי חוץ, אך רגיש ואידיאליסט בנפשו. הוא אהב את החיים והיה מעורה מאוד בחיי החברה בעפולה. תמיד היה ראש וראשון לכל מעשה קונדס שתכננו הנערים, לא היה מפונק על-אף שהיה בן יחיד ונהג לחלוק עם זולתו את כל שהיה לו. קשה עורף היה ועיקש במאבקו להשגת המטרות שהציב לעצמו ומעולם לא חיפש דרכים קלות. הוא היה עלם גבוה, תמיר ויפה תואר, בן מסור להוריו וחבר נאמן.

עופר גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1972 והתנדב לחיל הצנחנים. הוא היה חייל מצטיין בטירונות ובתקופת האימונים שלאחריה, הסתגל במהירות למשמעת הצבאית, אם כי לא קיבל כל פקודה ללא עוררין. הוא היה בעל כושר גופני מעולה ועזר תמיד לחלשים ממנו, גם כאשר התקשה בעצמו. תמיד היה ראשון המתנדבים לכל משימה ומפקדיו ושאר החיילים אהבוהו מאוד. במלחמת יום-הכיפורים שירת עופר בסיני. הוא נפגע ונהרג מהפצצה אווירית על רפידים ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בעפולה. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

בהספד שנשא מפקדו בעת ההלוויה, אמר: "עופר עמד בכל הלחצים שנדרשו מהחיילים. התגלה כמנהיג טבעי במחלקה, בעל רמת חיילות אישית גבוהה, כושר גופני טוב ועירנות בלתי רגילה לכל הקורה סביבו".