מדור הטיקטוק ועד בית משפט!

הגיע למשרדי בחור, שנות ה-40 לחייו ומספר לי על צו הרחקה שהגישה החברה של הבן שלו נגד בנו בן ה-14.

אני כבר מגלגלת בראש מעשים מגונים, אלימות קשה ועוד מעשים פליליים אפשריים, אך זה ממש לא היה המקרה.

הנערה הגיעה לבית משפט על בסיס הודעות ברשת החברתית שלכאורה פרסם הנער והיה מכוון אליה כך הצליחה הנערה להטעות את בית המשפט ולהוציא צו הרחקה במעמד צד אחד!

מריבה שלכל היותר הייתה צריכה להתברר בפני גורם מקצועי בבית הספר הגיעה לכותלי בית משפט השלום, לא ברור ממתי שופטי בתי משפט החליפו מורות בבית הספר?! 

אמנם בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים הצלחתי להוכיח כי מדובר בבקשה טרחנית ומיותרת וכי הנערה אינה שה תמים בעצמה ושהנער מוטרד על ידי הנערה בהודעות ווטס אפ מדאיגות וכל רצונה של הנערה זה לנקום בו על שאינו מעוניין יותר בקשר עימה. 

כאמא לילד מתבגר אני חשבתי לתומי, מה היה קורה אם זה היה הבן שלי? מה היה קורה אם זה היה הילד של כל אחד מאיתנו? מאין אנו יודעים מה הילדים שלנו כותבים אחד לשנייה? אנחנו יכולים לדבר ולהזהיר אבל במבחן המעשה לנו כהורים לא תמיד יש שליטה, ההורמונים בגיל הזה חוגגים! האצבע קלה על המקלדת! דברים שנאמרים האחד לשנייה דרך המדיות יוצאים מהקשרם. 

צומח לנו מתחת לרדאר דור טיקטוק עם שפה משלו, דרכי תגובה משלו חסימות, סטורי, פוסטים, הודעות בווטס אפ אלו הפכו נורמות התנהגות ולא משהו חריג בקרב בני נוער, אני לא מצדיקה אותן, אני לא בעדן, אבל זה המצב! 

אין ספק שהודעה בווטס אפ או פוסט פוגעני היא התנהגות לא ראויה שיש להוקיעה אך דורשת לכל היותר התערבות מנהלת בית הספר, ניתן לפנות לאינסטגרם, לפייסבוק להורדת הפוסט אבל האם היא מצדיקה התערבות בית משפט בגילאים האלו? 

בדיון במעמד הצדדים – דיון כשלעצמו אינו מעמד נעים לילדים בני 14, בני טובים אשר היו מלווים בהוריהם שלא מבינים איך ילדיהם הגיעו למצב הזה – בית משפט – זה לא מקום לפושעים ועבריינים?!! 

במקרה הספציפי מדובר היה בילד חרוץ, ספורטאי מצטיין, שכל עתידו יכול היה לההרס לו. בסופו של יום לשמחתו הרבה של הנער השופט קיבל את טיעוניי וביטל את צו ההרחקה! 

אך נדהמתי לגלות איך עורך דין פלילי מתעקש להוציא לילד בן 14 צו הרחקה כאשר הילדים מתגוררים באותה שכונה, הילדים לומדים באותו בית ספר, על מה?? תמונה במדיה שיש ספק אם הוא האחראי לכך, הודעות שנכתבו אחד לשנייה בווטס אפ, איפה נחצה הגבול בין טיזינג של בני נוער שהם חברים ומדברים בבוטות כדבר שבשגרה לבין מסוכנות?

השופט החליט על צו למניעת הטרדה מאיימת הדדי לתקופה זמנית שמשמעותו הנערה לא תטריד את הנער והנער לא יטריד את הנערה לרבות לא ברשתות החברתיות!!

יצאתי מרוצה מההחלטה אבל עם התובנה כי גם קטינים עלולים למצוא עצמם יותר ויותר מואשמים בפלילים או על גבול הפלילים, תביעות לשון הרע, הוצאת דיבה  בשל נורמות שבני נוער מפתחים כדבר שבשגרה וזה נראה להם טבעי ונורמאלי או סתם צחוקים.  

כמי שחיה בתוך עמי וגם כאמא מעורבת אני מודעת לשיימנג, לבריונות ברשתות, עד כה לפחות גילאים האלו התייחסו לזה באופן משמעתי בדלת אמות בית הספר, בין ההורים,  עכשיו יותר ויותר ילדים והוריהם מטפלים בזה באופן משפטי – תלונות במשטרה, צווי הרחקה, תביעות לשון לשון הרע והוצאת דיבה!

המסרים המועברים על ידי בני הנוער דרך המדיה הדיגטילית יכולים להשפיע על עתידם, בין אם הדברים יצאו מהקשרם, במציאות הקיימת כל אחד מילדיכם עלול ליפול בכך ואתם עלולים למצוא את עצמיכם מוציאים משאבים רבים כדי להציל את עתיד ילדיכם. 

כותבת המאמר היא עו"ד קרן פרץ בן חיים, לייעוץ נוסף בנושא ניתן לפנות אליי בטלפון 050-2208272.