NETO חדשות :יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מנכלי"ת המכללה הטכנולוגית מתייחדת עם אחד מעשרים וחמישה אלף ושש מאות ארבעים וארבעה חללים . - עותק

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מנכלי"ת המכללה הטכנולוגית מתייחדת עם אחד מעשרים וחמישה אלף ושש מאות ארבעים וארבעה חללים .

 מנכ"לית המכללה הטכנולוגית נוף הגליל, מרב ששון אמויאל , מעניקה שם ופנים, מילים של. חסד וגבורה זיכרון וגעגוע לחייל , אמיר קרא שנפל לפני 31 שנים והותיר לבבות שהזמן לא מרפא והרצון לחיבוק לא מרפה. רגעים של חסד מזיכרון בזום.

הזיכרון האישי שלי, אמיר קרא ז"ל.

זיכרון אישי אחד מתוך 25,644 חללי צה"ל שנפלו במערכות ישראל.

אתמול בערב השתתפתי במפגש הנצחה מיוחד במינו. מפגש זיכרון מקוון, במסגרת מיזם "זיכרון מבית". לפני 31 שנים נהרג אמיר קרא ז"ל, אחיה של חברתי הטובה מהצבא סמדר קרא מורנו. "הוא נשאר בן 20" כתב עלי מוהר, ואתמול במפגש הכרתי לעומק את אמיר, בעשרים שנות חייו. אמיר נפל בקרב בלבנון ביום י"ז באייר תשנ"ה (17.5.1995) ערב ל"ג בעומר. כמפקד, שהבין שחייליו היו בנפילה מוראלית אחרי ארוע בו נפצעו מירי חיזבאללה מספר חיילים מהיחידה במוצב, הוא החליט לוותר על היציאה הביתה בשבת ונשאר לתמוך בחייליו. נשאר, ונהרג. כמפקד, לקח אחריות ורץ לעמדה הקידמית, וזה בכלל לא מפתיע כשמכירים את אמיר. "כיום, כאשר אני עומד לפקד גם על חיילים ולא רק על כלי משחית, אני מבין טוב יותר את האחריות וטוב עוד יותר את הסמכות, אשר מוטלות עלי". כתב אמיר במכתב, עם סיום קורס סמלים כחצי שנה לפני שנהרג. "השוני הוא לא בגלל קורס מסוים שמחנך לפיקודיות. השוני הוא בראש, וכתוצאה מחשיבה, חשיבה שיכולה להיות מסוכנת בצבא. זהו סוג מסוים של התבגרות. עוד מספר ימים אני אהיה בדרך למוצב אחר. דרך שיכולה להיות חד-סטרית ויכול להיות שלא. האתגר הזה של לעמוד בפני סכנות תמיד מושך אליו אנשים. בצבא לא נמשכים לזה אלא נדחפים לזה. למרות זה אני מרגיש שנפלה בחלקי זכות לנסות ולהתמודד עם פינות אפורות בגוף. ובכל זאת יש פחד מהלא-נודע. כמו תמיד."

בימים ההם, טרום עידן הפלאפונים, הווצאפ והרשתות החברתיות, נהגנו להשאיר הודעות קוליות במזכירה האלקטרונית של הטלפון. כך עשה אמיר, וכך קולו ודבריו מלווים את המשפחה עד היום. הוא גם הקליט לחברתו קרן שטיילה בחו"ל, קלטות ששלח אליה. אמיר נהג לכתוב, כישרון הכתיבה רווח במשפחת קרא, וכתב מחשבות ומכתבים לעצמו, לחבריו ולמשפחתו. "אתמול היה טקס יום הזיכרון פה בבית התרבות בנס ציונה. באמצע הטקס פתאום התחלתי לחשוב על זה שאנחנו במדינה היחידה, נראה לי, שיש לה הרבה תאריכים שבהם כל העם מלוכד בצורה מדהימה. כשעומדים בצפירה מרגישים את היחד הזה בצורה מאוד חזקה. כל הארץ עומדת ביחד לדקה שלמה, לשם אותה מטרה. תחשבי על זה רגע, כל הארץ, ימנים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, צפון ודרום, ימינה ושמאלה, שחור ולבן, חזק וחלש, גבוה ונמוך. זה פשוט מדהים לפי דעתי. ביום הזיכרון זה הכי חזק. אין מי שלא מזדהה ביום כזה. ואז חשבתי על זה שאנחנו המדינה היחידה שמסוגלת יום אחד אחרי יום של אבל לאומי, לחגוג ולשמוח, וכל ההזדהות של השכול והעצב, הופכת להזדהות של עצמאות ושל שמחה ואושר. תקשיבי לי קרן, אנחנו עם מדליק. פטישים אחד אחד. לפני שמספיקים להיכנס לאווירה של יום הזיכרון, כבר מתחילה אווירת יום העצמאות ודווקא ביום כזה הגעגועים גוברים וחבל לי שאת לא פה לחגוג איתי ועם עם ישראל את יום העצמאות."

אמיר היה ילד מלא בהומור ובתבונה. ילד, עלם צעיר, בן, אח, חבר, בן זוג, לוחם, מפקד, חלל צה"ל.

אדוה קרא ואזאנא, אחותו הצעירה של אמיר, מקיימת כבר שנים רבות מפגשי זיכרון לזכרו של אחיה, להנצחתו. אתמול בערב, המפגש הזה, חיבר לשעה קצרה, אנשים זרים שלא הכירו את אמיר או את המשפחה עם חברים טובים במעגלי המשפחה השונים. אמיר חיבר אותנו.

אנחנו, עם ישראל ומדינת ישראל, עסוקים ומתלבטים בשאלות של זיכרון והנצחה מיום הקמת המדינה. איך הכי ראוי להנציח, מה המשמעות של הזיכרון לחברה הישראלית, מה בין הפרטי ללאומי, איך הזיכרון מעצב את הזהות הישראלית שלנו ועוד שאלות שמלוות בעיקר משפחות שכולות.  אתמול היה רגע כזה, של חיבור, של "היחד הזה" שאמיר הרגיש וכתב.

אמיר קרא ז"ל נטמן בחלקה הצבאית של נס ציונה, וטמון עמוק בלב של כל מי שהכיר אותו.

בערב ל"ג בעומר המתקרב ובא, דמותו שובת הלב, ועולם הערכים שביטא כל כך יפה במכתביו ובדבריו, תעמוד לנגד עיניי.

יהי זכרו ברוך.

המדורים הכי חמים - כל מה שמעניין וחשוב לדעת