חם, מגרד – ולא רק בגלל הקיץ

החום והלחות של יולי מעצימים תופעות מוכרות בילדים ובמכבי מדווחים: הורים מתלוננים יותר על גרד לילי וחוסר שקט. "תולעי סיכה זו תופעה שכיחה, לא מסוכנת, והטיפול פשוט"

אנחנו נמצאים בעיצומו של חודש יולי החמים, ובעוד שברוב המרפאות עסוקים בלטפל בתופעות עונתיות כמו עקיצות יתושים, התייבשויות ושלשולים, יש גם עלייה בפניות מסוג אחר: גרד לילי באזור פי הטבעת אצל ילדים.

במכבי שירותי בריאות – מחוז צפון, מספרים על יותר הורים שפונים לאחרונה עם תלונות על חוסר שקט בשינה, גירוד בטוסיק או תחושת "עקצוצים" שמפריעה לילדים בלילה. לא פעם, מאחורי התיאור הזה מסתתרת תופעה שכיחה ומוכרת: תולעי סיכה.

לדברי ד"ר ליאת אטשטיין, מומחית לרפואת ילדים במכבי שירותי בריאות, ייתכן שהחום והלחות תורמים להחמרת תחושת הגירוד, מה שמגביר את תשומת הלב של ההורים. "הזעה בלילה, בעיקר באזור פי הטבעת, מעצימה את תחושת אי הנוחות", היא אומרת. "כשמדובר בתולעים – הילדים מרגישים את זה היטב".

תולעים בילדים – תופעה נפוצה, טיפול פשוט

רבים מההורים פוגשים בתופעה הזו בשלב כזה או אחר: הילד או הילדה מתלוננים על גרד בטוסיק, במיוחד בלילה. לאחר בדיקה מתברר מדובר בתולעים. זה נשמע מדאיג, אך מדובר בזיהום טפילי נפוץ מאוד, בתולעת פשוטה שאינה מסוכנת וניתנת לטיפול בקלות יחסית.

הטפיל המדובר הוא תולעת הסיכה (Enterobius vermicularis) – תולעת לבנה, דקיקה, באורך של כחצי סנטימטר, שנפוצה מאוד בקרב ילדים בגיל הגן ובית הספר.

איך נדבקים?

ההדבקה מתרחשת דרך מגע עם ביצי התולעים שמופרשות בצואה ועלולות לעבור דרך בגדים, מצעים, ידיים לא שטופות או משטחים מזוהמים. הילדים נוטים לגרד את האזור המגרד, ואז להעביר את הביצים לידיים, לצעצועים או לפה, מה שמקיים את מעגל ההדבקה.

לכן, לא מדובר בהכרח בהיגיינה לקויה, אלא במעגל הדבקה יומיומי – במיוחד במסגרות מרובות ילדים.

• סימנים שכדאי לשים לב אליהם

• גרד לילי באזור פי הטבעת

• בבנות ייתכן גם גרד באזור הפות

• חוסר שקט בשינה, התעוררות תכופה

• תלונות על "דגדוגים" או "עקצוץ" באזור

• לעיתים נדירות – תולעים נראות בעין באזור פי הטבעת או בצואה

איך מאבחנים?

האבחנה לרוב קלינית, על סמך התסמינים ותיאור ההורים. לעיתים הרופא ימליץ על בדיקת סלוטייפ: מניחים פיסת נייר דבק שקוף על איזור פי הטבעת בבוקר (לפני מקלחת או הליכה לשירותים), ומעבירים לבדיקה מיקרוסקופית במעבדה. עם זאת, ברוב המקרים אין צורך בבדיקה כזו, והטיפול ניתן על סמך הסימנים.

איך מטפלים?

הטיפול: כדור או סירופ בשם ורמוקס (Mebendazole). מדובר בטיפול חד-פעמי שקטלני לתולעים אך אינו משמיד את הביצים, ולכן חשוב לחזור על המנה השנייה בדיוק שבועיים לאחר הראשונה, כדי לחסל את הבקיעה החוזרת.

בשל סיכויי ההדבקה הגבוהים בתוך המשפחה, אפשר לשקול, בהדבקה בשכיחות גבוהה בבני הבית, מתן טיפול מונע לגילאי שנתיים ומעלה.

בתינוקות בגיל 6 חודשים עד 12 חודשים, ועדת מומחים קבעה כי מומלץ לתת מחצית מהמינון המקובל, וליטול את התרופה בין הארוחות. בתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים – המידע מוגבל ויש להיוועץ ברופא.

במידה ויש אירוע חוזר לאחר סיום המשטר הטיפולי, נותנים משטר נוסף. ישנם גם קווי טיפול אחרים – בהתייעצות עם רופא.

האם כדאי לתת ורמוקס גם אם לא בטוחים באבחנה?

מחקר מהשנים האחרונות הראה שיש קשר אפשרי בין מתן ורמוקס בגיל צעיר להתפתחות מחלת מעי דלקתית (קוליטיס כיבית) בגיל מבוגר. לכן, כמו כל תרופה, כדאי לתת אותה רק כשיש תסמינים מתאימים.

מה עוד חשוב לעשות?

• לכבס במים חמים ולהחליף מצעים, מגבות, בגדים

• לגזוז ציפורניים ולרחוץ ידיים

• לעודד מקלחת יומית, עדיפות לשעות הבוקר

תולעים – זה לא נעים, אבל ממש לא מסוכן

תולעי סיכה אינן מזיקות לאיברים פנימיים. הן אינן עוברות לדם או למוח ואינן גורמות לנזק בלתי הפיך. טיפול מתאים, בשילוב שמירת היגיינה יועילו ברוב המקרים.

ד"ר ליאת אטשטיין, מומחית לרפואת ילדים, מכבי שירותי בריאות – מחוז צפון

https://did.li/LWwx5 להיות בעניינים - לחיצה על הליינק